<h1>המכתם — פסחים</h1>
<h2>דף ל.</h2>
[פסחים ג' ע"א] לעולם יספר אדם בלשון כבוד. פי' ודאי בין לשון מגונה לשאינו מגונה יש לו לעקם הרבה, אבל אם אין שם לשון מגונה אלא שיש לשון כבוד ולשון שאינו של כבוד יש לו לבחור לשון של כבוד, כל היכא דכי הדדי נינהו, אבל אי נפישי מהדדי לשמעיה בלשון קצרה. הכי איתמר בגמרא [ג' ע"ב]. שהרי בזב קראו מרכב. פי' מה שבזב קראו מרכב קורהו באשה מושב, משום דהוי לשון כבוד יותר באשה, דקיי"ל שחילק הכתוב בין דין מרכב לדין מושב, ומרכב מגעו חלוק ממשאו, שהמגע אין טעון כבוס בגדים והמשא טעון כבוס בגדים, והמושב אין חילוק בין מגעו למשאו, שאף מגעו טעון כבוס בגדים, וכתיב [ויקרא ט"ו] או על הכלי אשר היא יושבת עליו בנגעו בו יטמא, וכיון שלא אמר בנגעו בו יכבס בגדיו, מכלל דהאי יושבת רוכבת קאמר. שהמרכב הוא שאין טעון כיבוס בגדים, ואילו היה מושב היה לו לומר בנגעו בו יכבס בגדיו. ואומר ותבחר לשון ערומים. מפרש בגמרא מאי ואומר. וכי תימא הני מילי בדברי תורה אבל בדרבנן לא ת"ל ותבחר לשון ערומים וכי תימא הני מילי בדרבנן אבל במילי דעלמא לא ת"ל (בכ"י ב'. ת"ש) ודעת שפתי ברור מללו.
